אחד החששות הכי גדולים שהיו לי זה "מה יחשבו עליי"? "אם יכעסו על מה שאני אומרת"? והכי גרוע "מה אם לא יאהבו אותי"? עם הזמן הבנתי שמשהו לא תקין, איך כולם כל כך אוהבים אותי אבל אני רק כועסת על עצמי!
ברגע שיישמתי את הכלים בחוברת, וראיתי את הדברים מנקודת מבט שונה:
- התחלתי לומר את מה שאני חושבת-
אם משהו הפריע לי הערתי בהתאם מבלי להרגיש "לא נעים"
- הצבתי גבולות שמתאימים לי ולערכים שלי-
ומי שעבר אותם פשוט התרחקתי ואפילו ניתקתי קשרים
של חברויות שהיו שנים, כי אף אחד לא יפגע בי או יתנהג אליי לא בהתאם!
- הבנתי שהייתי במסלול עבודה ולימודים שבפועל לא אהבתי-
הרגשתי שאני כבולה ולא מאושרת. ומאז הפסקתי את התואר ובחרתי לעבוד בעבודה
שתיתן לי את החופש להגשים את עצמי ואת החלומות שלי
- דייקתי את עצמי והייתי יותר אותנטית ונאמנה לעצמי-
הכרתי אנשים וחברויות כל כך מדוייקות ומקדמות
-אני הרבה יותר בחמלה כלפי עצמי-
ומבינה שאני לא אשמה אבל לא מוותרת לעצמי מלהשיג את המטרות שלי,
ומתייחסת לעצמי בצורה שאני מצפה לקבל מהסביבה שלי
-אני מחייכת יותר, והרבה יותר טוב לי עם עצמי-
גם אם אני עדיין בתהליך, אני נהנת ממנו ומהגרסה היותר טובה שאני 
נהפכת אליה מכל יום שעובר